"שתי טעויות בדרך לאמת: לא לצאת אליה ולא ללכת לכל אורכה"
(בודהה)
כבר מהפגישה הראשונה שלי עם היוגה נחשפתי לצד הטיפולי שלה, משום שהייתי בדיכאון שארך כ-שלוש שנים (המעניין הוא, שלא ידעתי שאני בדיכאון והדחקתי את זה) לכן, לא באתי ליוגה שתרפא אותי, אלא מתוך סקרנות, וחיפוש של דרך בחיים. רק כעבור מספר חודשים, שבהם הדיכאון עבר, הבנתי שליוגה יש פוטנציאל אדיר ככלי התפתחותי וטיפולי.
מאוד התלהבתי והמשכתי לתרגל וללמוד לעומק מתוך סקרנות, רצון לדעת, ולהבין איך ולמה היוגה משפיעה עלי, ומה זה בכלל יוגה. מרוב שתרגלתי המון החיים הובילו אותי ללמד אנשים לפני שאפילו עברתי קורס מורים ואז גם אחד המורים שלי ליוגה שלח אותי ללמוד קורס מורים ליוגה.
ניסיתי והתנסיתי אצל הרבה מורים ידועים יותר וידועים פחות, בשיטות שונות. בנוסף, קריאת ספרים, תרגול וחקר פנימי ליוו אותי לאורך כל הדרך. נרשמתי ללימודי רפואה סינית, על מנת לקבל עוד זווית ראיה.
ואז, כעבור מספר שנים קרה משהו מוזר,התחלו אצלי כאבי נוראי בגב העליון. התחלתי לחקור ולבדוק, אולי אני עושה את התנוחות לא מספיק נכון ומדויק, או אולי אני לא אוכל נכון, או שהיציבה שלי לא נכונה, או שאני לא שומר על החוקים המוסריים(ימה ניאמה), או שאני לא עושה ניקוי גוף מרעלים מספיק נכון, או שאני לא עושה מדיטאציה נכון.
גם שמתי לב שאני לא שלו ורגוע כפי שאני אמור להיות מיוגה, וגם שהרבה מורים ומתרגלים אחרים, (איך להגיד את זה פוליטיקלי קורקט?) לא בדיוק מהווים דוגמה לבודהה בהתגלמותו..
ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים רבים, החל מרפואה סינית ועד כירופרקטיקה ועיסוים. ההקלה הייתה זמנית בלבד. יחד עם זאת, גיליתי שאני לא לבד. עם השנים, התחיל להתברר לי שמתרגלים רבים או מאסטרים גדולים סובלים מבעיות עקב תרגול היוגה (כמובן תמיד אפשר לספר שזה הופיע לפני היוגה והיוגה מצילה מזה. אבל בואו נודה באמת. ונשמור על חוקי ימה וניאמה (כמובן ,שתמיד יש את היוצא מן הכלל). גיליתי דברים מדהימים ומרתקים, שככל שהשיטה אגרסיבית יותר ויש בה יותר דינאמיות (כלומר – עושים הרבה כלב מביט למטה ולמעלה), אז יש יותר פציעות ונזק לגוף…
עם השנים נהרו אלי המוני תלמידי יוגה שנפצעו משיטות אלו. ראיתי מורים גדולים, עם ברכים פגועות וגב פצוע מיוגה. איאפשר לומר שזה קרה להם בטעות באחד השיעורים. הבנתי, שמשהו עקרוני, מאוד לא נכון. גיליתי, כי יותר מידי גמישות – זה פשוט מזיק, ואין למעשה שום קשר בין גמישות והתקדמות ביוגה, או גמישות ובריאות.
כאבי הגב שלי, והידע שהגיע אלי, פגעו באמונה שלי ביוגה וביכולת הריפוי שלה. כבר רציתי להפסיק ללמד ולתרגל יוגה, חשבתי עמוק בתוך ליבי, שאולי יש משהו שאנחנו עושים לא נכון.
אחרי חיפושים ארוכים הגעתי לשיטה של מאסטר וויקטור בויקו. השיטה שמה דגש על השקטת תנודות התודעה, תוך כדי תרגול האסאנות (יוגה-סוטרות 2.47 תנוחה שהיא מצב נוח ויציב של הגוף, המלווה בהפחתת מתח). התחלתי לתרגל בשיטה זו, וראו איזה פלא, בתוך מספר חודשים הכאב נעלם, והתחלתי להיות אדם רגוע יותר, וכאשר לימדתי את התלמידים בשיטה זו, ראיתי שאני מצליח לפתור בעיות שלא הייתי מצליח לפתור אותם קודם.
המעניין הוא, שאוופאסאנה שהיא אחת השיטות היוגיות המסורתיות שנשמרה במשך אלפי שנים ללא שינוי, הופיעה בדיוק באותה תקופה שפטנג"לי כתב את הסוטרות שלו.
והשיטה של וויקטור בויקו היא מאוד קרובה לה. מה שאומר, שהשיטה היא לא פרי פיתוח עכשווי, אלא שיטה יוגית מסורתית.
מעניין גם, שתרגול השיטה (כמו תרגול הוויפאסאנה) מאפשר לחוות ולהבין מתוך הניסיון הפנימי מה כותב הפטנג"אלי…
היום אני יודע שכל השיטות האגרסיביות ליוגה הן יותר יוגה-ספורט מאשר יוגה, וגם רבים מהמתרגלים בשיטות אלה עלולים להיפצע או שכבר ניזוקו. כמו כן, ככל שהאדם מבוגר יותר נגרם לו נזק רב יותר (עקב סיבות רבות כגון: אין מרכיב של השקטת התודעה, אחרי גיל שלושים הגידים והרצועות הם ממש לא אותו דבר כמו בשנות העשרים וכל עשור הגידים והרצועות מאבדים מהאלסטיות שלהם וכ"ו).
כמו כן, אין שום קשר בין גמישות האדם לבין הבריאות שלו, או ההתפתחות הרוחנית שלו!
למאמר הגבלות תנודות התודעה