תרגול יוגה מגלה, הרבה פעמים, בפני המתרגל (או תפיסת המציאות) מציאות אחרת. קשה לתאר תופעות אלו, הן מתחילות משינוי מציאות קטן ועד לרעיון של האלוהות. לכן, הופעת דמות של ishvara ביוגה סוטרות, לא מפתיעה. 1.24 הבה נצטט: «אדון הכול הוא עצמיות מיוחדת (מכיוון שהוא) לא נגוע על ידי גורמי הכאב, פעולה (וה)הבשלה (שלה) (על ידי) המשקע (בזיכרון –העומק)». מזכיר לכם משהו? השיא של הפנטזיות האישיות של כל אדם הוא העדר בעיות, לכן ניגש לishvara לא מנקודת מבט של דת, אלא של אדם פשוט. ליתר דיוק: מתרגל יוגה פשוט. כי לא כל אדם רגיל עושה יוגה.
אדם מתחיל תרגול יוגה ונשאר עם האידיאל שלו. במשך התרגול האידיאל נהיה יותר ברור (או שנעלם דבר פחות סביר). בדרך כלל האידיאל אינו בר השגה. מטרת האידיאל היא לא ההשגה, אלא להראות את הדרך. ככה היה תמיד ולכן ishvara 1.26 הוא המורה של היוגים הראשונים, כי רצוף בזמן הוא. טמונים בו כל תשובות הקיום כי 1.25 «בו זרע הכול, אין עליו».
מעניין כי באופן מפתיע מופיע בשלוקה 1.27 «הסמל שלו הוא פראנאווה (מנטרה אום)». כמו שאומרים אין מה להגיד! אין מילים! כדי להסביר הופעת שלוקה זו צריך להסביר זאת מנקודת מבט של תרגול יוגה.
העניין הוא שבתודעה קיימת הצטברות בסיסית של מתח כאשר תנודות התודעה באשר הן, משפיעות עליו ומושפעות ממנו. הוא מורגש כנקודה ונקרא בסנסקריט aham vritti (תחושת האני). תחושה של «האני האהוב»-אגו. אין ויכוח, נקודה זאת של הצטברות חשובה להישרדות, אבל בזמן התרגול לחידוש ואיפוס מערכת גוף-נפש, תחושה זו מהווה מכשול והפרעה. לכן, שינון המנטרה משמש להפחתת והנמכה של תחושה זו בזמן התרגול, בעזרת חיבור למעגל (זה כמו להוריד את השלטר של האגו בזמן התרגול). ואכן, בשלוקה הבאה אנו רואים: 1.28 «כאשר חוזרים עליה (מנטרה אום) כל הזמן מתקרבים למטרות הishvara». ומהן מטרות הishvara? כתוב שחור על לבן בשלוקה 1.29 «להתוודעות פנימית (קבועה) וגם היעלמות מכשולים».
קצת מניסיון התרגול: המחשבות הפזורות על עשרות המטלות היומיומיות מתכנסות מסביב עובדה-מחשבה אחת: אני עכשיו עוסק בתרגול. אחרי זה «האני» נהיה פחות רלוונטי. כאשר בהתחלה ה»אני» זו נקודה גאומטרית, היא נמסה במרחב פנימי מסוים תלת מימדי או במישור, ואז נשאר משהו מתבונן מהצד. בנוסף מתרחש «מרק» של מחשבות ותחושות מעורפלות. חלק אחד נקרא purusha חלק שני פראקריטי. חלוקה זו היא המטרות של ishvara זו היא מודעות פנימית. יוגה למעשה הוא לא חיבור, אלא חלוקה לשני קטבים (purusha וprakriti ) במטרה לאזן ולהגיע להרמוניה של המערכת גוף-נפש שלנו.
כמה מילים על ishvara. לא מגיעים אליו אלה משתחווים בפניו (ihvara pranidhara). זהו אחד משלושת הבסיסים לתרגול בכלל (שני האחרים: קביעות — tapas ושכל ישר- svadhyaya). ראו שלוקה 2.1, כדי להבין זאת צריך להיזכר בתכונה הכי חשובה של אדם מאמין — הענוה. כשמתרגל עובר מה»אני» למשהו מתבונן (purusha) ניתן לתיאור אבל לא ניתן להבנה. זהו תהליך שלא ניתן לציוות. או שזה קורה או לא, לפי שנדרש למערכת הגוף-נפש שלנו. לכן, אחרי כל ההכנות «למעבר» (למצב מדיטטיבי) (אשר מתורגלות ברציפות ועם שכל ישר) נשארת רק ה»ענווה».
לכן Samadhi (שלוה עמוקה) ניתן להשגה דרך התמסרות לishvara שלקות 1.23 ו2.45 ו-svadhyaya (לימוד עצמי) נותן רק הרמוניה עם חוקי וכוחות הטבע שלוקה 2.44
תורגם מספר של מיכאל סווצניקוב יוגה קלאסית מוסקבה.