יוגה עם אלכס ניימרק

יוגה בגישה אישית

0544-626898
  • קורס מורים ליוגה
  • יוגה למתחילים ולמתקדמים
  • יוגה לנשים
  • האתה יוגה וראג'ה יוגה
  • יוגה כטרפיה
  • מדיטציה

כבר 17 שנה


הוראת יוגה


מלב אל לב

יוגה אריכות ימים. סודות חיים ארוכים

yoga and long lifeתרגם וערך אלכס ניימרק.

העובדות הן כאלה.
סוומי ויוקננדה- מת בגיל 38 במשקל 120 עם אבחנה של סכרת.
שרי סוואמי שיבננדה -השמנה וסכרת.
שרי ארובינדו- חלה בשחפת ונפריטיס ומת מאי ספיקת כליות כרונית.
ופטבהי דג"וס בשנים אחרונות שלו לא היה נראה מרשים.

מה קורה כאן? הם לא אמורים כמו יוגננדה פשוט לעבור לעולם אחר תוך כדי שהגוף הופך להיות אור?

שימו לב שסוואמי סאטיאננדה היה אפילו עוסק בריפוי סכרת וסרטן. הוא חשב ששתי המחלות הללו הם תוצאה של מצבי תודעה.כאן אנו רואים שמצד אחד יוגה אמורה כביכול לרפא את המחלות הללו ומצד שני הרבה מאסטרים ידועים מתים ממחלות אלו. מעניין…

לדוגמה ,אם ניקח מצביאים גדולים ממלחמת העולם השנייה (ובכלל כל מצביא גדול) יחד עם כל התנאים המאוד נוחים שאחרי המלחמה, אורך החיים שלהם היה קצרים מאוד. אולי עקב זה שחלק מהחיים שלהם התבזבז מהמאמץ העל שלהם? לעומתם, חיילים פשוטים חיו הרבה יותר זמן מהגנרלים שלהם. זאת נקודת מחשבה אחת.

למה מת הפילוסוף הידוע רנה דקארט? הוא לקח על עצמו מטלה לערוך דיון כל בוקר עם מישהו מהאצולה ואפילו בהיותו חולה מאוד המשיך לעשות זאת, עד שמאמץ על אנושי הזה לא שבר אותו סופית.

הדוגמה הזו ממחישה את העובדה שיוגים גדולים נשארו גם אנשים. רבים מהם היו מהפכנים ופעילים וכך בזבזו מספיק כוחות במהלך חייהם (כמו שרי ארובינדו ) עד שהפכו להיות מה שהם. פשוט לא הספיק להם אנרגיה להתאים לתדמית שהם בעצמם יצרו. בניסיון לעשות זאת הם קרסו כמו למשל וויוקננדה.

בחיים ארוכים זוכים כמה קטגוריות של אנשים. אלה שיש להם בריאות מולדת מצוינת (וכמה כאלה אתם מכירים?) שנמצאים בסביבה מתאימה ולא עושים דברים לא מאוזנים, אלה שלא מבזבזים את עצמם על אינטראקציה עם אנשים (עבודה עם אנשים) והסביבה- וזאת נקודה קריטית. יש אמרה מעניינת מאוד." להיות אדם טוב –זה מאוד שוחק את האדם"

מבינים את המחשבה? כאשר אתה חייב להגיב באלף אינטרקציות ועושה זאת עם כל הלב, אז בהעדר גנטיקה מצוינת אף אחד לא יחזיק מעמד הרבה זמן. אפילו יוגה לא תעזור. המורים שדוברו לעיל היו "חוטאים" "בבזבוז" עצמי שכזה. אצל רמהקרישנה למשל מאקסטזות דם יצא מהגרון. זאת הייתה נקודת תורפה שלו. מסרטן בגרון הוא גם מת.

מי מאריך חיים? מי שחי חיים ממוצעים-רגילים-שקטים לא "נשחק" מאנשים, לא מבזבז אנרגיה על אנשים ואירועים של החיים. אנרגיה שהיה יכול לכוון להתפתחות עצמית ושמירה על הבריאות אישית.

אפשר להגיד, אבל יוגה אמורה לתת אנרגיה ולשפר בריאות? כן, נכון והיא עושה זאת. אבל אני יודע על בשרי מה זה לעבוד עם אנשים ולתת משהו מעצמך לכל תלמיד ומטופל. לספק מידע נכון, לעזור, להלהיב, לתמוך, לאזן, לקחת עוול, "לקחת ממנואנרגיה לא טובה" וכ"ו.

למצוא איזון בין "הכנסה" ו"הוצאה" אפילו עם תרגול אישי של יוגה תאמינו זה לא פשוט. במיוחד בגישה הודית, שאומרת שמגיל מסיים גורו לא צריך לשמור על הגוף. אלא לתרגל טכניקות מתקדמות יותר וזאת טעות. כי המצב של הגוף מאפשר לפיזיולוגיה ולנפש ללא פגיעה ממשית בבריאות לעבוד במצבי תודעה נעלים יותר. שאחד מהם הוא גם הסמדהי או התבוננות עמוקה.

אחד הצדיקים והחכמים הגדולים של הודו ווינקטרמן איאר (רמנה מחארישי), גם מת מסרטן (הגידול הופיעה ביד שמאל אולם הוא סירב לעשות ניתוח). כאשר לפי דעת הרופאים הוא היה צריך להשתגע מכאב, הוא לא התלונן על כאבים ולא הרגיש אותם כי שלט היטב בנפש שלו. הוא מת בהכרה מלאה ללא ייסורים. שאלה אחרת למה המחלה בכלל הופיעה אצלו?

אז השאלה אליכם. אם אתה יומיום באינטראקציה עם המון אנשים וכול אחד רוצה לקבל ממך אולי קצת משלוות הנפש שלך ואתה נותן מעצמך מהלב אז כמה יישאר לך אחרי 10, 20, 30 שנים של חיים כאלה. ואיזה יוגה תעזור לך? כאשר במאמץ כזה שנה נחשבת כמו שלוש.

כמובן שעבודה לא נכונה עם הגוף יכולה לשחוק את הגוף מהר מדי… בנושא הזה אני מעריך את מר אינגר, שעשה משהו עם הגוף ומדגים בעצמו. לגילו הוא נראה טוב, אולם לא צריך לשכוח שאיינגר אדם עם נתונים טבעיים יוצאים מן הכלל. יוגה אף פעם לא הייתה אמצעי להימנע מהמוות, אלא שמחולשה והתנוונות המלווה את הזקנה.

מהמחלות מרפאים לא המורים המסוימים, אלה השיטה של יוגה, כאשר מקפידים על עקרונותיה. יוגה קלאסית יכולה לעזור אפילו במקרים שלא עוזר משהו אחר. דוגמה לכך גם אני בעצמי וגם התלמידים שלי. יכולת לעשות פעלולים עם הגוף זאת עוד לא יוגה.

בקשר ליוגננדה. כנראה זאת אגדה. יש בדיחה.
שאלו מרצה:" אתה מאמין ברוחות רפאים?"
הוא ענה: " כמובן שלא!"
והתמוסס באיטיות באוויר.
אין טעם להפיק מסקנות לפי נציגי היוגה המפורסמים כי הם בדרך כלל בעצמם יוצאי דופן יחד עם כל ההשלכות של זה.

להיות מפורסם זה כבר בעצמו דבר שלא פשוט לנפש, לבריאות. אם וויקננדה היה עושה עבודה יוגית אמיתית עם הגוף כל הזמן, אז אולי הוא היה חיי עד היום הזה. בדומ איינגר. הזנחת הגוף לצד הרוחניות זאת כנראה גישה לא כל כך נכונה וזה מה שהורס יוגים גדולים רבים.

האיוגי טפסווידג"י לפי הרישומים של חברת האוסט –הודית (של רכבות) היה חיי כ200 שנה! הוא היה יוגי אמיתי. כלומר חיי כדי לעסוק רק ביוגה. אבל האם רבים יכולים רק לחיות כדי לתרגל? אולי כאן אנו מאבדים את משמעות החיים. לכן לפני שמדברים על המחלות המקצועיות של יוגים גדולים צריך לנסות להיכנס ל"בשר" שלהם.

מקורות:
וויקטור בויקו
יוגה קלאסית.