יוגה בהודו

שלבי התפתחות היוגה:
למילה "יוגה" יש מאות תרגומים, ופירושים אשר לעיתים קרובות סותרים אחד את השני. מקורה של המילה מן השורש בסנסקריט "yuj", אשר פשוטו כמשמעו מתורגם כ"רסן", מילה זו כבר מופיע בשירים הראשונים של Rig Veda, המתארת את אל השמש-Surya שרוכב במרכבה רתומה לסוסים מרוסנים ומאולפים.

מעניין, שמילה, פרההינדו-אירופיית- "iugum" שממנו באה "איגו" ו"יוגה" קשורה למילה "מחט". המתייחסת למוט, אשר חיבר את המוט של עול עבור השוורים. ככל הנראה, זאת הסיבה לתרגומים השונים של "יוגה" כמו "לחבר", "לרסן", "לחדור". בהדרגה משמעות המילה השתנתה, רסן הפך להיות הגבלה, וויסות.
ב Rig veda מאוחרת יותר המילת ה"יוגה" כבר בשימוש כשם לשיטה מיוחדת של עבודה עם התודעה, וגם בהקשר עם תפילה, פולחנים, קורבן ולימודים.

העדויות הארכיאולוגיות הראשונות המוכיחות קיומה של היוגה בהודו, מתועדות באלף שלישי לפנה"ס. ומתייחסות לתרבות הודית או חאראפית. נמצאו חותמות מחימר, המתארות כוהנים בתנוחות מדיטטיביות, אליל עם קרניים הנחשב לפרוטו-שיווה, הסצנות הפולחן שלו, כמו גם תמונות של אלוהויות נשיות. מעניין גם דמותו של הכהן, שעיניו פקוחות למחצה והוא בוהה בקצה של האף. טכניקה זו ידועה ביוגה בשם- nasarga-mudra.

מאוחר יותר, היוגה בהודו המשיכה להתפתח, יחד עם התרבות הוודית, שהובאה להודו על ידי הארים. ההעיקרונות העיקריים של Brahmanism, לכאורה, בניגוד ליוגה. לדוגמה: Brahmanism התעקש על החשיבות של ביצועי חובות חברתיות, יוגה לעומת זאת מעודדת שחרור אישי. Brahmanism הקדיש תשומת הלב רבה לטקסים, ויוגה מוותרת על הטקסים חיצוניים. בכול זאת, הקירבה הפנימית של Brahmanism ויוגה, היתה חשובה יותר מאשר ההבדלים החיצוניים. טקסי Brahmanism דומים בהרבה לתרגילי יוגה רבים: צום, חזרה על אמרות קדוש, ריכוז. בנוסף, Brahmanism היה חותר להשגת האלמוות, יוגה, באופן מסורתי, גם ביקשה לנצח את המוות.

לכך, היוגה הארכאית של התרבות הודית ותורה הוודית של הארים התמזגו בהדרגה. יחד עם זאת, ובניגוד לתורת הברהמניזם, בודהיזם וג'ייניזם, גם הפכו להיות קשורים עם יוגה בהודו. המייסדים של תורות אלו תרגלו תרגול יוגי: וויתור על החיים הארציים, ישיבה בתנוחה יציבה אחת, וויסות הנשימה ומדיטציה. למרות העובדה שבודהה ו מהווירה נטשו יוגה, חסידיו יסדו תורות שלמות של יוגה בודהיסטית וג"אניסטית.

מערכת היחסים של יוגה בהודו (ובכלל במזרחק רחוק) וטנטרה אינם חד משמעים. אף על פי שטקסטים של טנטרה נכתבו הרבה יותר מאוחר מאשר הוודות, זה לא אומר שטנטרה צעירה יותר. בהודו מאז ומתמיד היתה נהוגה העברה שבעל פה של ידע, טקסטים כתובים הופיעו מאוחר יותר, מאשר נולדו התורות. צורך לכתוב, לעתים קרובות, יותר דיבר על המשבר של התורה, כאשר קיימה סכנה של עיוות. טנטרה לעומת יוגה היא תורה מקיפה יותר, מכסה מגוון רחב של נושאים – החל מהטקסים הדתיים ועד לחיי היומיום, החל מאסטרולוגיה ועד לרפואה, החל מסיפוק התשוקות ועד לאיפוק. כמה חוקרים מודרניים מתייחסים ליוגה כחלק מטנטרה, בעוד אחרים טוענים כי התורות אלה קשורות. המפגש שלהם הוליד -הת-חהה יוגה. יש להן עוד "קרובת משפחה" משוטפת- איורוודה.

לפיכך, ניתן לומר כי בהודו העתיקה לא הייתה תורה אחת שאינה הושפעהו על ידי היוגה.

ראיות כתובות:
כמו עם כל תורה נפוצה, יוגה בהודו מוזכרת בטקסטים שונים, גם בטקסטים כלל בתרבותיים וגם בטקסטים ספציפיים יותר. במובן הטכני שלה, מילה זו מופיעה ב Taytiriya ,Ken ,Isavasyam האופנישדות. ב קאתה אופנישד נוסחה ההגדרתה הראשונה: "יוגה- היא וויסות מוצק של איברי החישה ".

כמעט בו זמנית עם קאתה אופנישד נוצרה גם הבהגווד גיטה. טקסט זה הפך בהדרגה לאחד הטקסטים הפילוסופיים האהובים ביותר בהודו. פופולאריות זו נובעת מהעובדה שגיטה בפעם הראשונה פונה לא אל קבוצה מצומצמת של נזירים, שויתרו על העולם ועל עצמם, שמקדישים את עצמם לתרגל מדיטציה, אלא אל העם, אנשים פשוטים המנהלים חיי היומיום.

ככל הנראה, במהלך היצירה של הבהגווד גיטא בהודו היו מספר תורות המשתמשות ביוגה. גיטה מתארת בקצרה מספר סוגים של יוגה, וגם מספקת כמה הגדרות חשובות של "יוגה – מיומנות בפעולה", "יוגה –היא השקט", "יוגה –היא שוויון של הצלחה וכישלון", "יוגה – היא חיסול הסבל" וכ"ו.

הטקסט המפורסם ביותר על יוגה בהודו הוא יוגה-סוטרה של חכם פטנג'לי. הזמן המדויק של כתיבת של טקסט זה לא ידוע, חוקרים מעריכים שהוא נכתב בין IV לפני הספירה ועד המאה הרביעית אחרי הספירה. סוטרות משייטות ומסדרות טכניקות של יוגה, ומחלקים אותם לשמונה איברים.
שנים הראשונים: יאמה ו ניאמה, מכילים מצוות מוסריות ונדרים, אשר המתרגל חייב ללשמור. אסאנה איבר הבא, כולל מנח גוף יציב וקבועה המתאים למדיטציה. האיבר הרביעי- פראניאמה כולל טכניקות של ויסות הנשימה, החמישי – pratyahara – הסחת החושים מאובייקטים חיצוניים, ולאחר מכן, משישי ועד השמיני – Dharana, dhyana, סמדהי – מדיטציה יותר העמקה.

תורת Sankhya הפכה להיות לבסיס הפילוסופי של היוגה. Sankhya רואה את העולם כמו סצנה של דרמה נצחית, משחק של שתי כוחות: פורושה או הרוח, ו Prakriti או חומר. מטרת התרגול בהקשר זה נחשבה ההפרדה של הרוח מכבלי החומר הכובל אותו. הטקסט הזה היוה את הבסיס של היוגה -דרשנה, או פילוסופית היוגה. כיום, כל המסורות של היוגה מבוססות על סמכותו של יוגה-סוטרות.

יוגה היום:
מציחת בפופולאריות של היוגה בהודו ובכול העולם מהירה מאוד. עוד סוף המאה XIX, כתב מקס מולר: כי יוגה בהודו שרדה רק בצורה מעשית גרידא, מנוונת. בתחילת המאה העשרים, בזכות עבודתו של Vivekananda, במערב החלה התפשטת המואצת של התורה.

כיום קשה למצוא מישהו שלא שמע את המילה "יוגה". לרוב היא קשורה לצורות שונות של הת-הה יוגה, כלומר: תרגילי יוגה גופנים ונשימות, אבל היכרות עם היוגה במערב היא רק ההתחלה. קשה לקלוט את העושר של תורה זו, מבלי ליפול למלכודת של דבקות עיוורת בצורה, מבלי להבין המשמעות האמיתית שלה. מבלי פישוט שלה עד לחינוך גופני הודי. מומחים מאמינים כי תרבות המערבית רק החלה להכיר את המסורת הזאת, ומאה האחרונה הייתה רק שלב חדש בהתפתחות היוגה…

ביבליוגרפיה:
הודו אמונות ותפילות.
בהבת-גיטה
מאריאננה גורושניטנקו.